יהדות טוניסיה

טוניסיה, או כפי שהיא נקראת היום, הרפובליקה הטוניסאית, היא מדינה ערבית ומוסלמית הנמצאת בצפון אפריקה. רוב התושבים הם מוצאם מהברברים, ומיעוטם מזרעם של מהגרים או פולשים שהגיעו לטוניסיה ונטמעו באוכלוסייה הטוניסאית המקומית, לאורך 1,000 שנים.

ההיסטוריה של טוניסיה החלה במאה ה-8 לפנה"ס, כאשר הפיניקים פלשו לטוניסיה וכבשו אותה. בשנת 146 לפהנ"ס כבשו אותה הרומאים מידי הפיניקים. הרומאים, התיישבו והשתקעו בטוניסיה ובצפון אפריקה, עד לנפילתה של האימפריה הרומית, אז פלשו וחדרו (במאה ה-5) לטוניסיה שבטים אירופאים, כגון הוודלים.

במאה ה-7, נכבשה טוניסיה על ידי האימפריה העות'מאנית ששינתה את דפוסי החיים של האוכלוסייה, את דתם של התושבים ואת מבנה הארץ. במקביל, התרחש גל גדול של הגירה לטוניסיה על ידי העות'מאנים ותושבים ערביים אחרים. במאה ה-15 החלו להגר לטוניסיה ספרדים ויהודים. טוניסיה הפכה למרכז של תרבות ערבית ולימוד האיסלאם . במאה ה-19, למרות שבאופן רשמי טוניסיה עדיין הייתה שייכת לאימפריה העות'מאנית, הייתה לה אוטונומיה רבה בניהול ענייניה והיא אף חוקקה את החוקה הראשונה בעולם הערבי ובכך עשתה צעדים לעבר הפיכתה לרפובליקה. בשנת 1881 צרפת פלשה למדינה עקב סכסוך גבולות עם אלג'יריה (המושבה הצרפתית העיקרית באפריקה) וטוניסיה הפכה למדינת חסות של צרפת.את עצמאותה השיגה בשנת 1956.

יהדות טוניסיה

על-פי המסורת, היהודים הגיעו לטוניסיה עוד בימי שלמה המלך. בתקופת הכיבוש של האימפריה הרומית, הקהילה היהודית בטוניסיה מנתה כ- 15,000 יהודים. לאחר הכיבוש הערבי, הקהילה היהודית והישיבות בתוך טוניסיה פרחו וחכמיה התפרסמו בידיעותיהם. במיוחד התפרסמה ישיבת קירואן שבעיר קירואן, שם פעלו במאות ה-9 וה-10 ישיבות רבות וחכמים גדולים ומפורסמים (כגון רבי יעקב בן ניסים, נסים גאון, רבי חושיאל, רבנו חננאל). ידועה באדיקותה יהדות האי ג'רבה שבטוניסיה ואשר על פי המסורת, התיישבה באי מימי חורבן בית ראשון וכוללת את צאצאי הכוהנים של בית המקדש הראשון. יהודי האי נחשבים לבקיאים בידיעת השפה העברית וחכמי הלכה גדולים . קהילת יהודי טוניסיה מורכבת משתי קהילות עיקריות - הקהילה היהודית המקומית שכונתה "אל-תוו'אנשא" (הטוניסאים) והיהודים שהיגרו מאירופה, ספרד ליוורנו ומלטה המכונים "אל-גראנה". ב-1881, נכנס לתוקף הפרוטקטורט הצרפתי בטוניסיה שבעקבותיו, רבים מיהודי טוניסיה התחילו לשאת בתפקידים מכובדים,התקרבו למשטר וחוו פריחה כלכלית.

בית הכנסת היהודי בטוניסיה

במלחמת העולם השנייה, נכבשה טוניסיה על ידי הגרמנים ורבים מיהודי טוניסיה, נשלחו למחנות עבודה בטוניס ולמחנות השמדה באירופה. בשנים 1948-1970, עזבו רוב היהודים את טוניסיה, וחלקם הגדול היגר לצרפת, ומיעוטם, היגר לארץ ישראל ולמדינות אחרות. מתוך 40,000 היהודים, נותרה בטוניסיה קהילה קטנה אשר מונה כיום כ-2,000 יהודים המתגוררים בעיקר בעיר הבירה, טוניס ובאי ג'רבה. לאחר שגירשו בעלות הברית את הכובש הגרמני מטוניסיה, החלה התעוררות גדולה של הרעיון הציוני בקרב יהודי טוניסיה, ועד מהרה החלה פעילות דינאמית למען הקמת המדינה היהודית. הפעילות הציונית כללה, שליחת נציג של הקהילה לקונגרס הציוני הראשון, הפצת עיתון ציוני ועוד . העלייה המסיבית מטוניסיה לארץ ישראל החלה בסוף שנות הארבעים- תחילת שנות החמישים .

מעמד היהודים בטוניסיה

במהלך המאה ה-7 נכבשה טוניסיה על ידי המוסלמים והיהודים זכו למעמד ה"דימי" (בן חסות) המציין את מעמדם הנחות ביחס לשכניהם המוסלמים. למרות זאת, היה מצבם של יהודי טוניסיה טוב יחסית למעמדם של יהודי מרוקו או יהודי אלג'יריה, אך מצבם, השתנה משליט לשליט. עם זאת, היהודים חיו בשכונות קטנות וצפופות ובעוני קשה, ביחס לשכניהם המוסלמים שחיו ברמת חיים טובה בהרבה. במהלך המאה ה-13 החליט שליט טוניסיה על מדיניות תקיפה כנגד היהודים ובהתאם לכך, גורשו באותה העת יהודי קירואן, הקרובה לעיר טוניס. במהלך המאה ה-16 התחילו גלי רדיפה ופרעות ביהודים. ב- 1855 עלה לשלטון בטוניסיה מוחמד ביי שניסה לערוך רפורמה ליברלית למען המיעוטים, ובהם היהודים. כתוצאה מרפורמה זו, בוטל עול תואר ה"דימי" ותשלום מס הגולגולת שחויבו המיעוטים לשלם. ב- 1864 , פרץ מרד קשה כנגד דרכו הליברלית של ביי והוא נאלץ להחזיר את המצב לקדמותו. במסגרת המרד הגדול, נפגעו יהודים רבים, נבזז רכוש רב ובתי כנסת. המאורעות המשיכו מספר שנים ואף חדרו לעיר הבירה טוניס..ב- 1881 כבשה צרפת את טוניסיה ומצב היהודים השתפר, וב- 1910 הורשו יהודי תוניסיה, להחזיק באזרחות צרפתית.

למרות השיפור במצב היהודים, עדיין לא הצליחו הצרפתים, לעצור כל התפרעות המונית של אנשי טוניסיה, כנגד היהודים וב- 1934 המון זועם ביצע פרעות קשים ביהודי טוניסיה שבמהלכן, נהרגו 25 יהודים, ביניהם נשים וילדים. במלחמת העולם השנייה, נפגעו יהודי טוניסיה ממשטר וישי וחלקם הגדול נשלח למחנות ההשמדה. בשנת 1956, קיבלה טוניסיה עצמאות והחל גל פרעות נוסף כנגד היהודים שם. עובדה זו, עודדה רבים מיהודי טוניסיה להגר למדינות אחרות. עד שנת 1970, עזבו רוב היהודים את טוניסיה. ובשנת 1967, בשיאה של עזיבת היהודים ההמונית, ערכו המוסלמים פרעות קשים ביהודים, ברכושם ובבתי הכנסת שנותרו בטוניסיה.